יוסף בן טוב שנה וישב תשעב 

ערש"ק "יוסף בן שבע עשרה שנה", וישב תשע"ב

וירא אלהים כי-טוב, כל מהות הבריאה הינה וירא אלהים כי-טוב.רק לאחר הטוב נאמר ויהי ערב ויהי בוקר.מהות היום תלויה בטוב שבו, ללא הטוב אין קיום ליום.  

רחל יולדת לאחר שנות עקרות, או' הכתוב ותהר, ותלד בן; ותאמר, אסף אלהים את-חרפתי.  ותקרא את-שמו יוסף, לאמר: יסף
יהוה לי, בן אחר.

מהות ענינו של יוסף מתחיל למעשה בגיל שבע עשרה.התורה טורחת ואומרת את גילו, למרות שאצל אף אחד מהאחים לא מוזכר גילו באירוע כל שהוא.גיל 17 ענינו טוב,גמטריא של טוב=17.טוב זוהי מהותו של יוסף מהות אשר מתחיל גילוייה בגיל "טוב"
גיל 17.רחל לאחר שנות עקרות עד כדי אמירה ליעקב ותאמר אל-יעקב הבה-לי בנים, ואם-אין מתה אנכי. בילדה את יוסף
מזהה שילד זה כל מהותו הינה טוב, לכן ותאמר, אסף אלהים את-חרפתי.רחל מודה לקב"ה יתרה מכך רחל קוראת שמו יוסף לא בגין שאסף ה' את חרפתי אלא כדברי הפסוק יוסף ה' לי בן אחר.רחל מבקשת עוד טוב, מבקשת הרבות טובה.

מהותו של ה"טוב" הינה היכולת לרדת אל המקומות הנמוכים של עצמו ושל אחרים.על אף, אולי דווקא בזכות הירידה למקום נמוך של עצמו ויכולתו לראות הטוב גם במקומות שכאלה,זה אשר מביאו ידי צמיחה וגדילה.יוסף מורד למצרים ובהיות מהותו טוב, מגיע לגדולה.הירידה למקום נמוך של האחר, הינו ירידה וכניסה למהותו של האדם הנמצא במקום נמוך ומשם החיבור אל האחר.התורה מספרת על היותו של יוסף בן שבע עשרה שנה, היותו טוב.טובתו באה לידי ביטוי, כדברי הפסוק, , והוא נער את-בני בלהה ואת-בני זלפה, נשי אביו, או' רש"י שבני שפחות היו מבוזין ע"י אחיהן, בני הגבירה.יוסף הינו היחידי מבין האחים אשר כלול בשבעת רועי  האומה.ספירתו של יוסף הינה יסוד.

כידוע לכל, אדם יסודו מעפר וסופו אל עפר.מהות תקופת חיי האדם בין עפר לעפר הינו הטוב, הינה החיבור והקירוב לעצמו ולרחוקים, יוסף בטובתו מקרב האחים המרוחקים עושה מעשה אברהם ושרה אבותיו, אשר היה מקרבים ומגיירים, אברהם את הגברים שרה את הנשים.ה"ירידה" ע"מ להיחבר לטוב איננה ירידה, למעשה זו הינה ירידה אשר עליה בסופה עליה גדולה יותר.עליה מרובת עולים, שכן בעליה זו מצטרפים עולים נוספים.    

גם אצל משה מופיעה היותו טוב, שכן נא' על אימו וילך איש, מבית לוי; ויקח, את-בת-לוי. ב ותהר האשה, ותלד בן; ותרא אתו
כי-טוב הוא.ואידך זיל גמור.

והנה טוב מאוד, שבת שלום

דויד לקס _אמת